<h1>יראים סימן ק"מ</h1>
<h2>דף כט.</h2>
פדיון הבן. ויראת מאלהיך ותקיים אשר צוה בפ' ויקח קרח כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה' באדם ובבהמה יהיה לך ולכהנים קאמר קרא [ואמר] אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה וכתיב ופדויו מבן חדש [תפדה] בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקדש עשרים גרה הוא. ומנא לן דבזכרים משתעי קרא דכתיב ופדוייו מבן ולא מבת. וכתיב בפ' בא אל פרעה וכל בכור אדם בבניך תפדה בניך ולא בנותיך וכתיב נמי לעיל בסמוך הזכרים לה' ודבר למד מענינו. וצריך שיפדנו ביום [ל'] ללידתו ואז היא מצותו כדכתיב ופדויו מבן חדש תפדה.
אמרי' בב"ק [י"א ב'] אמר עולא בכור שנטרף בתוך ל' יום אין פודין אותו, פי' שנעשה טריפה, וכמאן דאמר טריפה אינה חיה ואע"פ שהוא חי ביום השלשים כיון שאינו ראוי לחיות אינו חייב לפדותו. אבל מת לא איצטריך למעוטי דבן חדש כתיב. וכן תני רמי בר חמא מתוך שנאמר פדה תפדה יכול אפילו נטרף בתוך ל' יום ת"ל אך חלק, ותנן בבכורות פ' יש בכור [מ"ט א'] מת הבן בתוך ל' יום אע"פ שנתן לכהן יחזיר לו הכהן חמש סלעים. וטעמא דכתיב מבן חדש תפדה והיינו שלשים יום, דכל חדש דקרא בחדש לבנה קמיירי דחדש משמע דבר המתחדש והיינו חדוש לבנה וכתיב החדש הזה לכם ודרשינן כזה ראה וקדש. (וזה חידש) [ואיזה דבר חדש] [של]פעמים נראה ופעמים אינו נראה הרי זו לבנה וכל חדש הסתום ילמוד מחדש המפורש. וכל חדש לבנה קבלה היא בידינו מרבן גמליאל [דאינה פחותה] מכ"ט ימים ומחצה וב' ידות שעה וע"ג חלקים. וצריך שיהיה חדש שלם כדאמרינן בנדה פ' יוצא דופן [מ"ז ב'] שבבן ושבבת מעת לעת ואמרינן [מ"ח א'] למאי הלכתא לערכים מבן חדש, וכאשר אמרו חכמים לערכים מעת לעת כך נאמר חדש דפדיון מעת לעת וטוב לאחר מלהקדים שאם מאחר אינו מפסיד אלא שלא קיים מצוה מן המובחר שמצותו ביום ל', אבל הקדים בתוך ל' אין בנו פדוי, דאיתמר ביש בכור הפודה את בנו בתוך ל' יום רב אמר בנו פדוי ושמואל אמר אין בנו פדוי. ומסקינן [מ"ט ב'] אע"ג דקיי"ל דרב ושמואל הלכתא כרב באיסורא הכא הלכתא כשמואל. ובכור לאיש ולא לאשה אינו בכור לכהן ובכור לאשה ולא לאיש בכור לכהן דבפטר רחם תלה רחמנא.
ותנן מת ביום ל' כיום שלפניו פי' ופטור ר' עקיבא אומר ספק והמוציא מחברו עליו הראיה כדין כל ספק וקיימא לן כרבנן דאמר כיום שלפניו. וטעמיהו בגמרא [מ"ט א'] דגמרי חדש חדש ממדבר מה התם ומעלה הכי נמי ומעלה וא"כ מצותו ביום ל' משנה וסוגיא דכולא תלמודא הכי לכן (ספק) ספק בידי. ותנן [מ"ו א'] איזהו בכור לנחלה ולא לכהן הבא אחר הנפלים שיצא ראשו חי, ובן ט' שיצא ראשו מת. המפלת דבר שאין בו צורת אדם והוא חי הבא אחריו אינו בכור לכהן דברי ר"מ וחכמים אומרים עד שיהא בו צורת אדם.
תנן בבכורות פ"ב [י"ג א'] הכהנים והלוים פטורים מפדיון הבן ומפדיון פטר חמור. וטעמא תנן בפ"א [ד' א'] ומה אם פטרו בכורי ישראל במדבר אינו דין שיפטרו א"ע. ואמרינן בפ' יש בכור [מ"ז א'] אמר רב אדא בר אהבה לויה שילדה בנה פטור מחמש סלעים [ומסקינן אפילו נתעברה מישראל דבפטר רחם תלה רחמנא. ותנן בפ' יש בכור [מ"ט ע"ב] חמש סלעים] של בן מנה צורי ואיני בקי בהם כמה הם שוים ומשקלם ושמעתי עשרים גרה ך' גרעיני חרובין ונקראו על שם שהבהמות גרות אותם וכסף משקל העשרים גרעינים הוא השקל והוא דבר מועט. והרוצה לצאת ידי שמים יתן לכהן חצי כסף או יותר ויאמר לו זכה לך בהן ה' סלעים של תורה ומן הספק שאין לו ליקח אלא המועט לכך הורגלו הכהנים להשיב הפדיון בדבר מועט. ותניא בספרי ופדויו מבן חדש תפדה כלל בערכך חמשת שקלים פרט וכל בכור אדם בבניך חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר המטלטלים שאין להן אחריות אף כל נכסים המטלטלים שאין להן אחריות מכאן אמרו בכל פודין בכור אדם חוץ מעבדים שטרות וקרקעות ר' אומר בכל פודין בכור אדם והלכה כחכמים. ומסקינן בשלהי פסחים אבי הבן מברך [שתים] אשר קדשנו כו' על פדיון הבן ושהחיינו וקיימנו כו'.
